בגידה רומנטית במסגרת נישואין מעלה שאלות רבות מבחינה משפטית והלכתית, במיוחד בנוגע לזכויות האשה בכתובה ובנכסים המשותפים. מדובר בנושא מורכב המשלב עקרונות הלכתיים עם חוקי הקניין האזרחי. מאמר זה מסביר את ההשלכות המרכזיות של בגידה על זכויות האשה בכתובה ובדירה המשותפת, ומתי ההלכה משפיעה על זכויות אלו.

מהי כתובה ומה מטרתה?

כתובה הינה מסמך הלכתי שבו מתחייב הבעל לדאוג לפרנסת אשתו ולשלם לה סכום כסף במקרה של סיום הנישואין. מטרות הכתובה כוללות:

• הגנה כלכלית על האשה: הכתובה נועדה להבטיח שלאשה יהיו אמצעים להמשיך את חייה במקרה של גירושין.
• חיזוק קשר הנישואין: התחייבות הבעל נועדה לגרום לו לחשוב פעמיים לפני שהוא מחליט להתגרש.

ההשלכות של בגידה על כתובה

על פי ההלכה היהודית, אשה שקיימה קשר אסור עם גבר אחר בזמן היותה נשואה, נחשבת כמי שפעלה בניגוד לחובותיה כלפי בעלה. במקרה כזה, נקבע חד משמעית כי האשה מאבדת את זכויותיה בכתובתה ואת מזונותיה.

דוגמה מעשית:

• אם הוכח בבית הדין הרבני כי אשה בגדה בבעלה, היא לא תהיה זכאית לקבל את הסכום שנקבע בכתובה.
• הפסיקה ההלכתית מבוססת על עקרון השמירה על כבוד הנישואין ועל המחויבות ההדדית בין בני הזוג.

ומה לגבי הדירה המשותפת?

כאן הדברים משתנים בצורה משמעותית. בעוד שהכתובה הינה מסמך הלכתי הקשור לזכויות האשה במסגרת הנישואין, הדירה המשותפת נחשבת כקניין אזרחי המוסדר לפי חוקי הקניין של מדינת ישראל.

פסיקה מחייבת בנושא:

• בג”ץ “הבוגדת” קבע כי זכויות האשה בדירה המשותפת אינן נפגעות בעקבות בגידה.
• הדירה המשותפת נחשבת לנכס קנייני ששייך לשני בני הזוג, ואין קשר בין התנהגות האשה לבין זכויותיה בנכס.

המשמעות המעשית:

• גם אם אשה נמצאה אשמה בבגידה בבעלה, היא אינה מאבדת את זכויותיה בדירה המשותפת.
• חלוקת הזכויות בדירה תתבצע בהתאם לחוקי הקניין האזרחיים, ולא על סמך עקרונות הלכתיים.